סיכום

 תכנון חניה וניהולה הם היבטים מרכזיים במערך התחבורה והסביבה העירונית הבנויה. בממוצע, נמצא רכב פרטי בתנועה כ־5% מהזמן מיום ייצורו עד יום גריסתו. כלומר, הימצאותו של רכב פרטי בתנועה היא היוצאת מן הכלל; את רוב זמנו הוא מבלה במנוחה גמורה בחניה. למרות זאת, במרב תשומת הלב הציבורית זוכה דווקא המכונית הנוסעת ולא זו החונה. כל רכב פרטי דורש יותר ממקום חניה אחד, מקום אחד בנקודת היציאה וכמה נוספים בנקודות יעד שונות. כיוון שכך, לא ניתן להתייחס לנושאים כמו גודש תנועתי או זמינות של תחבורה ציבורית בלי להתייחס לנושא החניה. כיום בישראל לוקה ניהול החניה הציבורית בחסר. רק חלק קטן מאוד ממצאי החניות ברחוב מנוהל על ידי גופים ציבוריים. כך לדוגמה, בירושלים מנוהלות רק כ־10% מחניות הרחוב. בתל אביב מתמקד ניהול החניה ברחוב בעיקר בחלוקת דוחות חניה, כאשר ההכנסות מעבודת הפקחים כפולות, ואף יותר, מההכנסות מאגרות החניה המשולמות. בנוסף, בהיעדר ניהול נכון של מקומות החניה ברחוב ושל תמחורם וללא ראייה מערכתית של כל מצאי מקומות החניה, אין ניצול אופטימלי של משאב החניה. מדיניות חניה מבוססת נתונים ותמחור נכון ייצרו מציאות של ניצול מיטבי של המשאב, הקטנת גודש התנועה בעיר ויצירת מרחב עירוני איכותי ויעיל יותר. טיעונים נפוצים הנשמעים נוכח כל ניסיון לנהל חניה ולתמחר אותה מתבססים לעיתים קרובות על קיומה, או אי קיומה, של תחבורה ציבורית ועל יעילותה. לרוב ייפתחו הטוענים את דברי הביקורת במילים: “עד שלא תהיה תחבורה ציבורית יעילה”… או “עד שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת.”… נבהיר כעת שכל הצעדים שאנו מציעים פה מתאימים לכל מצב עירוני, גם לכזה שבו אין במקום תחבורה ציבורית כלל. מובן שלתחבורה ציבורית יכולה להיות השפעה על מצאי החניה, על הביקוש לה וכך גם על מחירה, אך כאמור אין בכך לבטל את הצורך לנהל את החניה ולתמחרה בהתאם.