5. הסירו תקני מינימום חניה למבנים

לאחר יישום מוצלח של שלבים 1-3, הסרת תקני המינימום תיראה כצעד הטבעי הבא. הסרת התקן אינה אומרת שלא תיבנה חניה בכלל, אלא שההחלטה נותרת בידי היזמים. באזורים מרכזיים עם תחבורה ציבורית בשפע, ניתן לקבוע תקני מקסימום לחניה כדי למנוע הצפת חניה והשפעות שליליות על הסביבה העירונית ולמשוך לאזור תושבים המעדיפים שימוש בתחבורה ציבורית ומצעי תחבורה אחרים כמו אופניים והליכה ברגל. תמחור וניהול החניה לתושבים גם יאפשרו ליזמים לבנות יחידות דיור ללא חניות צמודות במהירות ובעלויות נמוכות יותר.

תקנה חשובה שכדאי להחיל במקביל, כפי שצוין בצעד הקודם, היא שיחידות דיור חדשות לא תהיינה זכאיות כלל להיתר חניה אזורי. אם נבניתה יחידת דיור חדשה ללא חניה במתחם, הרוכשים, אם ירצו בכך, ידרשו להירשם לחניון עירוני או פרטי בסביבה או לשכור חניה משכן אחר בשכונה. תקנה זו אינה מפלה. למעשה, היא ההפך. היעדר פתרון חניה יתבטא במחיר הדירה ויאפשר למשפחות ללא רכב לרכוש דירה במחיר נמוך יותר. המצב הקיים יוצר אפליה בכך שהוא מכריח משפחות ללא רכב לשלם על חניה שאין להן צורך בה.

בנוסף, מכיוון שתושבים חדשים לא יהיו זכאים להיתרי חניה ברחוב, תקנה זו תימנע התנגדויות רבות מצד שכנים ותיקים להוספת יחידות דיור בשכונה במסגרת תוכניות התחדשות עירונית, כולל תכנית תמ"א 38, או היתרים להוספת קומות לבניינים קיימים, מה שיקל על הגדלת ההיצע הדירות באזורים מרכזיים ומבוקשים.

עם תמחור וניהול החניה ברחוב, הרוכשים יוכלו לקבל החלטות שמתאימות להם בעת רכישת או השכרת דירה, מבלי להטיל את העלות על השכנים, הולכי הרגל ושאר משתמשי הדרך. אם היזמים יצליחו למכור דירה בקלות יותר כאשר יש לה חניה צמודה, הם יבנו חניה; אם לא, הם לא יבנו חניה. בנוסף, יש לאפשר ליזמים למכור/להשכיר דירות וחניות בנפרד, ולא בהכרח לצרף מקום חניה אחד לכל דירה.