13. יעדו חלק מהכנסות מהחניה לאזור שבו נגבו

התנגדותם של תושבים לתמחור חניה נובעת בין השאר מכך שהם אינם רואים לאן “הולך” הכסף. גביית כספים עבור חניה נתפסת על ידי תושבים רבים כדרך של הרשות לקצור רווחים על גבם. צעד יעיל לריכוך התנגדות זו הוא הקמת “אזור מוטב חניה” שבו חלק משמעותי מהכנסות החניה מופנה לטובת תושבי האזור והעסקים המקומיים, כך שהוא מנוהל ככלכלה אוטונומית. השקעת מרב הכסף מן ההכנסות באזור שבו הוא נגבה תציג בפני התושבים תוצאות מוחשיות. כספים אלו יושקעו בשדרוג המדרכות והמרחב הציבורי (ראה המלצה 3) ובהנגשתם, בשיפור הגינות ורמת הניקיון, בסיוע לעסקים מקומיים, בשיפור חזות מבנים ועוד. לחלופין, יוכלו תושבי האזור לבחור באופציה של החזרים כספיים, מעין זיכוי ארנונה שווה לכלל התושבים, בין אם הם מנצלים את מקומות החניה ברחוב ובין אם לאו. ניתן לבנות מנגנון הפוך שבו משק בית יבחר בין קבלת תו לבין זיכוי בשווי התו. כמו כן, ניתן להכין תכניות לשימוש באמצעי תחבורה שונים כמו חבילת רב קו חודשי משולבת בשימוש באופניים או קורקינטים שיתופיים במחיר מוזל במקום התו. מכיוון שלא כל אזורי החניה שווים בערכם, חלק מכספי ההכנסות מחניה יושקע באזורי חניה אחרים. כך, גם מקבלי ההחלטות יראו במנגנון הגבייה כלי לניהול נכון של משאב החניה ולא יתייחסו למערכת כאל “פרה חולבת”.